הישגים ספורטיביים בגיל צעיר – פוטנציאל או אשליה ?

ד'ר איציק בן מלך במאמר מרתק לאיך למצות פוטנציאל של שחקנים כבר מגיל צעיר

ד'ר איציק בן מלך
כל ספורטאי צעיר העוסק באימון שיטתי חולם על השגת הישגים ברמה בינלאומית גבוהה. שאפתנות בלתי רגילה גלומה ב'חלום' זה. היא מתחילה בשאיפה להשגת זכות להשתתפות באליפויות לאומיות, יבשתיות ועולמיות למיניהן ומסתיימת בכמיהה להישג בינלאומי משמעותי.
שאפתנות זו והמוטיבציה הנובעת ממנה הופכות את החלום לבעל משמעות עצומה בתהליך החינוך, המנטלי והפיזי.
ספורטאים צעירים רבים שבנערים הצליחו לגבור על יריבים חזקים, לדוגמה באליפויות עולם / באליפויות אירופה / אליפות לאומית לנוער, חווים חוויה קשה בהיווכחם שבבגרותם [רק 3%-4% מגיעים כספורטאים מתחרים לגיל הבוגר] נעצרים הישגיהם, בשעה שיריביהם ממשיכים לצעוד בדרך ההצלחה באליפויות בינלאומיות לבוגרים.

הסיכוי לחיזוי הפוטנציאל ההישגי בגילאים שלפני 16-17 [פרט למקצועות אומנותיים] קטן מאוד. פרנק דיק ערך בדיקה אצל זוכי המדליות באליפויות עולם ואירופה עד גיל 17; רק כ-15% מהם הצליחו בגיל הבוגר ורק 3% השיגו מדליות.
מספורטאים ישראלים רבים לא נחסכה חוויה מתסכלת זו. הישגים מרשימים בגילאי ילדים ונערים ובהמשך נסיגה או קיפאון בגיל הבוגר.

מדוע?
לעיתים קרובות נובע מצב זה מפציעות רבות, מאורח חיים בלתי ספורטיבי או מתהליך אימונים ותחרויות/משחקים שגוי בגילאים הבוגרים.
ביסודה של תמונה זו מונחות אפשרויות המציגות את ההישג בגיל הצעיר כאשליה וכרועץ להמשך!
קיפאון או נסיגה בגיל הבוגר לעומת ההישגים בגיל הצעיר נובעים במקרים רבים - מחיזוי והכשרה לקויים בגיל הצעיר, ו\או תכנית התחרויות/משחקים צפופה ודורסנית ובעקבותיה, ו\או הכשרה ספציפית מידי ואו \וחשיפה ,פרסים ופרסום  בגיל צעיר מידי ,כל אלה גורמים לאיתור שגוי ותהליך הכשרה לקוי. או לרוויה מנטלית וחברתית המונעת התלהבות והנעה שיאפשרו מיצויי יכולת בגיל הבוגר.
התפתחותו הביולוגית של הנער הצעיר נמשכת עד גיל 18 ולעיתים אף מאוחר יותר.
בגילאי 13-15 [בנים] ו-10-13 [בנות] קיימת התפתחות מואצת של הנתונים האנתרופומטריים כמו גובה [העלייה הגדולה ביותר בגיל 13.5], משקל, מסת שרירים ויכולות גופניות ומנטליות. זוהי תקופה בעלת משמעות מכרעת בכל הקשור לתהליך האימונים, להעמסה ובעיקר ללימוד [קואורדינטיבי], האיור הבא מציג את עקומת ההתפתחות אצל בנים לעומת בנות:
 

1

עד תחילת השלב הזה [גיל 13 אצל הבנים ו-10 אצל הבנות] קיימת התפתחות מתונה בכל הפרמטרים.
התופעות השכיחות מציגות ספורטאים ישראלים רבים שזכו בגילאים 13-16 בהישגים מרשימים, אך אילו היו אפיזודות חולפות, שכן בהמשך הואטה התפתחות ההישגים עד גיל 18/19 ונבלמה בהגיעם לגילאי הבוגרים.
כיצד נוכל להתמודד עם תופעה זו?
ארגוני הספורט צריכים להנחות ולכוון לדרכי איתור וטיפוח נכונים ע'י:
 מבנה תחרויות
 שיטות ודרכי הדרכה
 תוכן הלימוד והתרגול
'הטבע קובע שהילדים צריכים להיות ילדים לפני שהם הופכים למבוגרים, אם ננסה לשנות את הסדר הטבעי, הנה הם יגיעו לבגרות בטרם עת, אך לא עם מהות או כוח' Jean – Jacques Rousseou
א. תכנית התחרויות או המשחקים שנקבעות ע'י ההתאחדויות גורמות לאיתור והכשרה שגויים.
כך למשל הליגה הצפופה, או התחרויות המחייבות, בגילאים 9-13 במגרשים גדולים גורמים להכתבת סגנון וטקטיקה ע'י המאמנים, למשחק תחת לחץ, לשחקנים שאינם לוקחים סיכונים ואחריות ובחירת השחקנים נעשית לפי שיקולים של 'העיקר שננצח השבוע'. שחקנים רבים בישראל ובעולם עסקו בענפי ספורט אחרים בגילאים אלו, כך למשל שורה אוברוב שיחק כדוריד והחליק על הקרח עד גיל 14, שווינשטייגר עסק בצעירותו בסקי שלג ובולט הגדול  עסק במשחקי כדור בצעירותו.
משחקי ידידות .תחרויות לא מחייבות וטורנירים יכולים להוות פתרון מצוין לגילאים אלו, כמו גם פעילות מגוונת כמו קרב 5 באתלטיקה קלה או קרב רב במספר ענפים כאתגר לספורטאים בענפים שונים.
גיוון המקצועות צריכים לאפשר התפתחות נכונה.
משחק כדורגל במגרש ענק בגיל 12 [עד 110מ'/60מ'] אינו מאפשר תנועה ופעילות קואורדינטיבית וגורם להסתגלות למשחק איטי ללא צורך בתגובה, מחשבה ופעילות מהירה.

בבדיקה שערכתי השנה מצאתי שילדים המשחקים במגרש קטן נוגעים בכדור ועושים פי 5 שינויי כיוון ומאוצים לעומת ילדים המבוגרים מהם בשנתיים אך משחקים במגרש גדול.
נתון נוסף:בגילאים עד 12-13 יכול הילד לשחק עד 12-13 דקות בקצב מהיר, לאחר מכן יש ירידה חדה בביצועיו. הפסקה של מספר דקות תאפשר לכל ילד לחזור למיטבו.
ב. שיטות ודרכי הדרכה
מאמני ילדים השואפים במודע או שלא במודע לאמן בוגרים מנסים לשכפל את שאיפותיהם בעבודתם עם הילדים. פעמים רבות באימון מתקיימים תרגולים ותרגילים ייחודיים מידי, אימון יתר, ריבויי טקטיקה, דיכוי היצירתיות ותרגילים משעממים מידי.
אלו גורמים גם לטעויות בזיהוי המוכשרים הפוטנציאליים.
העדפה באימון ילדים צריכה להיות ל:
לימוד, חופש, יצירתיות, אחריות, בטחון עצמי, מיומנות, אינטליגנטיות ושמחת חיים, שיתוף כל הילדים, אין חשיבות לתוצאות המידיות!
לעומת זאת, הכתבה, לחץ, דרישה להישגים מיידים ו'העיקר לנצח' גורמים לעיתים להצלחות בטווח הקצר אך כישלונות בטווח הארוך.
המטרה בגיל הצעיר צריכה להיות: מתן אפשרויות למיצוי היכולת בגיל הבוגר!
ריבוי התחרויות הבינלאומיות והלאומיות וצפיפותם גרמו לעומס מנטלי ופיזי מזיק המונע הכשרה נכונה בגילאים הצעירים.
מאמנים ומנהלים מקצועיים מתחשבים יתר על המידה בתוכניות אלו ומונעים הכשרה מקצועית נכונה, ומעבר לכך גוזלים את החדווה, השמחה וההנעה מפעילות שאמורה להיות תחרותית אך לא מקצוענית.
הפרסים והפרסום בגילאים אלו מוגזם והינו לרועץ לעתידו הספורטיבי של הילד.

תוכן הלימוד והתרגול:
ילדים יכולים לעשות פעילות גופנית לאורך שעות רבות במהלך השבוע.
בשכונות ובאזורי מצוקה ממשיכה התרבות של פעילות גופנית מגוונת לאורך כל שעות היום. לא כך באזורים אמידים.
ילד בגילאים 8-15 יכול לבצע 15-25 שעות בשבוע של פעילות מגוונת.
ההתאוששות של הילד והנער הינה מהירה ולעומת הבוגר הוא אינו מגיע לעצימות גבוהה בעומסים, אך יכול בהחלט להתאמן ואפילו להתחרות גם מספר שעות לאחר מאמץ גדול.
מאחר ובעידן המודרני הולכים ומתרבים המקרים של 'שעות אינטרנט וטלוויזיה', יש כיום ספורטאים רבים [כ-70%] שהינם מרקע סוציואקונומי קשה. רקע שמגביר אצלם את המוטיבציה אך גם יוצר בסיס איתן להצלחה בעתיד.
תהליך האימונים בגילאים הצעירים מתחלק לעד גיל 12 ובגילאי 13-16.

בשלב הראשון עד גיל 12 חייבים בפעילות קואורדינטיבית רב גונית כולל פעילות בענפי ספורט מגוונים. כך למשל שחקן כדורגל בגיל זה צריך לעסוק במקצוע קרב, בהתעמלות, אתלטיקה קלה ובמשחקי כדור אחרים.
לעיתים קרובות מונעים המאמנים מהילדים עיסוק בענף אחר 'שמא יתעייפו' – זוהי שגיאה שפוגעת בהתפתחות ובעיקר באפשרות למצות יכולת בגיל הבוגר.
גם המקרים בהם מונעים מילדים פעילות בבקרים או מפחיתים עומסים לקראת תחרות ומשחק פוגעים בהכשרה ובהתפתחות.

בשלב השני צריך להכשיר את הספורטאי למאמצים שיהיו בגיל הבוגר.
כך למשל עליו ללמוד את טכניקה הרמת המשקולות ולפעול עם משקולות והתנגדויות קלות ובהדרגה להגיע בשלב הבא [גילאי 17-19] ליכולת עמידה באימונים עצימים.
מה ניתן לעשות בישראל?
'פנימיות יום' המאפשרות פעילות יומיומית משעות הצהריים ועד הערב וכוללות אימון ייחודי, פעילות גופנית כללית, עיסוק בענף ספורט אחר, לצד אפשרויות של פעולות תרבות, חינוך ולימודים.
אימוני בוקר לפני שעות הלימודים או במסגרת הלימודים יאפשרו [בעיקר בשלב השני] הגדלת היקף העומסים, העשרה והשלמה לתהליך האימונים המתבקש.
ימים מרוכזים בחופשות יאפשרו לימוד, אימון ותרגול 'טקטיים', פעילות חברתית, תרבותית וכמו גם הרצאות בנושאים כמו אורח חיים נכון לספורטאי הצעיר, חוקה ואזרחות.
פעולות אלו , לצד תחרויות ,משחקים וטורנירים לא מחייבים ,יאפשרו לנו לזהות ולאתר את המוכשרים ביותר ולהכשירם לקראת עמידה בעומסים, דרישות ומיצויי היכולת ההישגית בגיל הבוגר.תוכנית הלימודים בבתי הספר בישראל מאפשרת את קיומם של פרויקטים אילו, על ההתאחדויות והמאמנים למצוא דרכים לניצול האפשרויות ולהימנע מפגיעה בהם ע'י תכנית תחרויות או דרישות שגויות.
עם רצון טוב ושיתוף פעולה בין כל הגורמים נוכל לשפר באופן משמעותי ולמצות את הפוטנציאל ההישגי הקיים ובעיקר להכשיר ילדים ונערים להתמודדויות חברתיות, תרבותיות ואחרות בגיל הבוגר.