עקרונות לחיזוק ושימור ריכוז אצל שחקנים, תוך כדי ניהול משחק
מה צריך להגיד לשחקנים לפי משחק ? תוך כדי משחק ? הכל ועוד בכתבה הבאה
מאת: איציק צור, פסיכולוג ספורט
ניהול משחק בזמן אמיתי הינו דבר מורכב המעמיד את המאמן תחת דרישות רבות. מאמני כדורגל, כדורסל, טניס, כדוריד ועוד נדרשים במהלך ההתמודדות לקבל החלטות מיידיות, ולהיות עירניים לגורמים רבים. אלו כוללים את הכתבת סגנון המשחק הרצוי, תזמון החילופים, ובעיקר מסירת הוראות משחק לשחקנים במטרה לנצח בתחרות. ניהול משחק אינו דבר קל כלל וכלל, זהו מעמד אשר דורש מהמאמן להיות מרוכז בגורמים רבים בו זמנית, ולהגיב אליהם בזמן אמיתי תוך כדי התפתחותם של אירועים בלתי צפויים.
ידיעת העקרונות הבסיסיים הקשורים לאלמנטים הפסיכולוגיים – מנטאלים המעורבים במשחק בתנאים תחרותיים
תסייע למאמן לצמצם את האנרגיה הנדרשת ממנו בניהול המשחק, ותסייע באופן משמעותי לשחקנים להישאר מרוכזים במשחק ובמטרותיו. עקרונות אלו, אשר יפורטו בהמשך, נוגעים לאופן שבו מתקשר המאמן עם השחקנים במהלך המשחק, וכיצד על ידי שמירה על דפוס זה של מתן הוראות בזמן אמיתי יוכל המאמן להחזיק את השחקנים מרוכזים, וכתוצאה מכך גם לשפר את ניהול המשחק.
בכדי להבין כיצד התפתחו עקרונות אלו, אתחיל בתיאור כללי של מהו ריכוז וכיצד הוא מתנהג. ריכוז הוא היכולת שלנו להפנות תשומת לב למשימה מסוימת [פעולה על המגרש, הקשבה למשהו, למידה וכו'], תוך כדי סינון גורמים פנימיים וחיצוניים שאינם קשורים לביצוע המשימה. ככל שספורטאי מרוכז יותר הוא מסנן טוב יותר 'הפרעות' שאינן קשורות לביצוע המשימה. לדוגמא: כדורגלן אשר בועט בעיטת פנדל יימצא בריכוז גבוה כאשר הוא מצליח לסנן רעשים חיצוניים כגון קהל, ומצליח לסנן רעשים פנימיים, כגון מחשבות הרצות בראשו.
תכונה אחת של הריכוז נוגעת לאופן פעולתו. המוח אינו יכול להתרכז בשני דברים בו-זמנית. האשלייה של חלוקת קשב [היכולת להיות מרוכזים בכמה דברים בבת אחת] היא בעצם תנועה מהירה הלוך וחזור בין שני גירויים או יותר, כאשר בכל שבריר שנייה המוח מרוכז בדבר אחד, ואחד בלבד. לאדם בחוויה האישית לעיתים נדמה שהוא מצליח להתרכז בכמה דברים בו-זמנית, אולם בחינה מדוקדת מראה שהוא פשוט נע במהירות מדבר אחד למשנהו וחזרה.
תכונה נוספת של הריכוז נוגעת למשך פעולתו, ריכוז גבוה צורך אנרגיה רבה ממשאבי המוח. המוח שואף תמיד לחסוך באנרגיה ועל כן בכל הזדמנות המוח לוקח הפסקה קצרה, גם של שבריר שנייה, בכדי למלא מצברים ולנוח. בעודך קורא/ת מאמר זה מוחך לוקח מיקרו שנייה של הפסקה בכל פעם שהנך עובר מסוף שורה לתחילתה של שורה חדשה.
אם כן, העקרונות לניהול משחק שיפורטו בהמשך צריכים לענות על הצורך לשמור את השחקן מרוכז במשימות הנדרשות ממנו במהלך ההתמודדות, שכן כל הסטה של הריכוז לדברים אחרים תפריע מכיוון שלא ניתן להתרכז בכמה דברים בו-זמנית. כמו כן, מנוחות מנטליות קצרצרות, תוך כדי המשחק, נחוצות לשחקן בכדי שיתאפשר לו למלא מחדש את המצברים המנטאליים אשר ישמשו אותו בפעולה הבאה הדורשת ריכוז גבוה.
עקרונות לחיזוק ושימור הריכוז בזמן אמת:
1.
שלב התדרוך לפני עליה למגרש – בשלב זה יכולת הספורטאי לקלוט הנחיות היא מוגבלת. לכן המאמן צריך להתמקד בהנחייה אחת או שתיים חשובות, לא יותר, לגבי מה הוא מצפה מהשחקן לעשות. כך יהיה מסוגל השחקן לזכור את ההנחיות, להתמקד בהן ולבצע אותן. מספר רב של הנחיות כגון: 'אני מצפה ממך לעשות את זה ואת זה ואת זה ואת זה' גורמות לבילבול, השחקן ישקיע זמן מופרז בחשיבה עליהן והתוצאה תהיה כאימרה 'תפסת מרובה לא תפסת'. בעצם כאשר המאמן נותן לשחקן הנחיה אחת הוא ממרכז את החשיבה שלו לאותה משימה, מספר רב של הנחיות הניתנות בבת אחת גורמת לריכוז של השחקן לקפוץ בין כמה מחשבות, דבר הפוגע באיכות הריכוז שלו.
מסקנה – לפני העלייה למגרש, ספק/י לכל שחקן הכוונה אחת או שתיים לא יותר. כגון: 'אני רוצה שתתמקד בשמירה על מס' 5 של הקבוצה היריבה'. 2.
סגנון הוראות שאינן מומלצות תוך כדי משחק – סגנון ההוראות במהלך משחק צריכות להיות ענייניות, כאלה אשר מחזירות את הריכוז/פוקוס של השחקן למשחק עצמו. שחקן אשר שמע מהמאמן תוך כדי המשחק משפט כגון: 'ככה לא מוסרים' ישקיע את הדקות הקרובות במחשבות כיצד מוסרים נכון, מחשבה אשר מסייעת באימונים, אך מפריעה במשחקים. השחקן יסיט את הריכוז למחשבות פנימיות הקשורות לאיך מוסרים נכון, ולא בהתרחשויות כל המגרש. בעצם למאמן יש כעת חצי שחקן פחות למשך מספר דקות.
סוג נוסף של הוראות אשר פוגמות ברמת הריכוז של השחקן הן ממשפחת שאלות ה'למה' לדוגמא: 'למה אתה לא יורד להגנה', 'למה אתה לא עושה מה שאני אומר לך', 'למה אתה ככה וככה'. שאלות ה'למה' מייד גורמות לשחקן להסיט את הריכוז שלו לשטף מחשבות פנימי כגון: 'המאמן לא מרוצה ממני', 'מה המאמן רוצה ממני', ועוד ועוד, שהרי לשחקן במרבית המקרים לא תהיה תשובה [מה למה? ככה...]. הנחיות מסוג ה'למה' אינן הנחיות ענייניות, הן אינן עוזרות להחזיר את השחקן לריכוז ואינן תורמות למטרות המאמן.
מסקנה – הוראות הניתנות על ידי המאמן תוך כדי התנהלות המשחק צריכות להיות בעלות תוכן עינייני לפעולות שמצופות מהשחקן ולא בעלות אופי של התרסה. בשלב תחרות ביקורת מייצרת אצל השחקן שטף של מחשבות אשר אינן תורמות לריכוז, וממילא אם השחקן אינו מפגין יכולת גבוהה זה רק עלול לפגוע בביצועיו יותר. 3.
סגנון הוראות המשמרות ומחזקות ריכוז – הוראות אלה מוגדרות כהכוונה משימתית. מטרתן היא לנתב את תשומת ליבו של השחקן לביצוע המשימה המוטלת עליו. סגנונן הוא עינייני, והיופי שלהן שהן קצרות, פשוטות, חסרות תוכן ביקורתי, עוזרות לשחקן למקד את הריכוז שלו במה שמצופה ממנו ומסייעות לו להתעלם מהסחות דעת פנימיות וחיצוניות. אני כמאמן רוצה להגיד לשחקן מה אני כן רוצה שהוא יעשה בצורה קצרה וממוקדת. לדוגמא: 'אני רוצה שתנוע על הקו', 'תמסור פנימה לרחבה', 'רד להגנה', 'שים לב כשאתה נע ימינה', 'תתרכז כשאתה זורק', 'תלחצו על היריב', 'תשאר רגוע' [לעומת – 'אל תהיה בלחץ']. כאשר שחקן מקבל הוראה משימתית מסוג זה הריכוז שלו מייד מוסט מכל מקום אחר שהוא היה בו להתמקדות בביצוע ההנחיה.
מסקנה – זירת התחרות מלאה בגירויים פנימיים וחיצוניים אשר באופן תדיר מסיטים את תשומת ליבו של השחקן. הוראה משימתית עניינית, אשר תוכנה הוא מה אני כן מצפה ממנו, ממקדת את השחקן ומסייעת לו להתרכז.
4.
מינון – כמות ההוראות הניתנת בזמן המשחק חשובה גם כן. עודף הוראות עלול לגרום לשחקנים לעומס של מידע. הוראות משחק צריכות להינתן בכמות מידתית שלא תעמיס על השחקן. כאן הכרתו של המאמן את השחקנים ממלאת תפקיד חשוב. ישנם שחקנים שזקוקים למספר רב יותר של הנחיות, ואילו אחרים פחות. כמו כן, עודף הנחיות אינו מאפשר לשחקן לקחת מנוחות מנטליות הנחוצות למילוי מצברים.
לסיכום, סגנון התקשורת של מאמן במהלך תחרות משפיע על איכות הריכוז של השחקנים לחיוב או לשלילה. הקפדה על העקרונות החיוביים המעודדים ריכוז מסייעת לשחקנים להפגין רמת ביצוע מיטבית. כמו כן, בגלל היותם קצרים וממוקדים הם אינם גוזלים זמן רב של הסברים מצד המאמן, אינם גוזלים אנרגיה רבה מצידו, ומסייעים לו להישאר עירני וממוקד בשאר ההתרחשויות על המגרש.
